בנק מרכנתיל נ' סיטונאות בני מוסטפא סעדי (2004) בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקשים למתן רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב.

התביעה

המשיב הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 200,922 ₪ כנגד המבקשים, וזאת בגין יתרת חוב שהצטברה בחשבונה של חברת סיטונאות בני מוסטפא סעדי (2004) בע"מ – המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה"), ואשר להבטחת חובותיה ערבו באופן אישי המבקשים מס' 2 ו- 3 בערבות ללא הגבלה בסכום.

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד פתיחת החשבון של החברה אצל המשיב (בסמוך ליום 25.8.06), חתמו המבקשים מס' 2 ו-3 על כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב" שאינה מוגבלת בסכום, במסגרתו התחייבו האחרונים, ביחד ולחוד, לחובות והתחייבויות החברה כלפי המשיב.

משלא עמדה החברה בהתחייבויותיה כלפי המשיב, לא סילקה את חובה למשיב וחרגה ממסגרת האשראי אשר הוקצתה לה, הועמד חובה לפרעון מיידי.

הבקשה למתן רשות להתגונן

במסגרת בקשתם למתן רשות להתגונן, המבקשים טוענים, כדלקמן:

לאורך תקופת פעילות החשבון, חשבונה של החברה אצל המשיב התנהל באופן תקין, לא היו פעולות חריגות בחשבון, הופקדו כספים על ידי החברה ונמשכו כספים. החשבון אמנם התנהל ביתרת חובה, אך התנועות בחשבון לא הצביעו כי החברה נמצאת בחדלות פרעון או שהיא עלולה להיקלע למצב שכזה.

חרף זאת, המשיב התרשל, פעל בחוסר תום לב, בחוסר זהירות והפר את חובת האימון שלו כלפי החברה, עת הגביל את חשבונה באופן מפתיע, גרם לה נזקים בלתי הפיכים, ואף הביא לקריסתה והפסקת פעילותה כליל.

יתרת חובה של המבקשת אצל המשיב במועד הגשת התביעה אינה הגבוהה ביותר לאורך תקופת ניהול החשבון. לחברה היו חסכונות ופקדונות אצל המשיב, שאיינו את החשש מיתרת החובה.

המבקש מס' 2 טוען כי במועד חתימת כתב הערבות, הוא לא היה בעל מניות ו/או בעל ענין בחברה ועל כן הוא נהנה מההגנה של ערב יחיד ויש לפטור אותו מערבותו. המבקש מס' 2 טוען כי היה מורשה חתימה בחברה והוטעה על ידי נציג המשיב עת הוחתם על כתב הערבות, בטענה, שמדובר במסמכים פורמליים בלבד ושלא ייגרם לו כל נזק אם יחתום עליהם.

המבקשת מס' 3 טוענת כי במועד חתימת כתב הערבות היתה צעירה (בת 22), ולא היה לה נסיון כלשהו בענייני עסקים וניירת. לטענתה, הוחתמה על ידי נציגי המשיב על טפסים והסכמים רבים אשר הוכנו מראש ולא היתה לה האפשרות לעיין בהם או להבין את תוכנם. עוד טוענת המבקשת מס' 3, כי הוטעתה על ידי נציג המשיב, עת הוחתמה על הערבות הבלתי מוגבלת בסכום, שכן כל אשר הוסבר לה היה כי עליה לחתום על טפסים פורמליים וכי לא ייגרם לה כל נזק.

בדיון שהתקיים בפני נחקרו המבקשים מס' 2 ו-3 על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

הלכה היא כי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675, ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לפיכך, נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, נדרש ממבקש הרשות להגן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400). המבקש רשות להתגונן נדרש להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו, ורק הוא, גם כתב הגנה בתיק (ראה גם ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 וע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יאיר רבינוביץ, רו"ח - יו"ר הרשות לבקרת תקציבית).

טענתה של החברה בנוגע להתנהלות תקינה לאורך תקופת ניהול החשבון, טענתה כי המשיב אפשר לה להיות בחריגה העולה על החריגה במועד הגשת התביעה ואף הטענה כי חשבונה הוגבל על ידי המשיב באופן מפתיע, מעבר להיותן טענות כלליות שאין בהן כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, הרי שאין בהן כדי לשמש הגנה בפני התביעה.

עיון בדף החשבון שצורף לכתב התביעה ואף אלה שצורפו לבקשת למתן רשות להתגונן מלמד כי חשבונה של החברה עמד ביתרת חובה גבוהה. בהתאם להסכם תנאי ניהול החשבון, ויתור על תנאי מתנאי ניהול החשבון, אינו מחייב את המשיב להמשיך באותו ויתור לאורך כל תקופת ניהול החשבון (סעיף 21 לתנאים הכלליים). מכאן, שאין בטענה כי הבנק אפשר בעבר חריגה יותר גבוהה כדי להצדיק את המשך הויתור מטעם המשיב, אשר קמה לו זכות לדרוש פרעון מיידי של החוב בהתאם לסעיף 13 לתנאי ניהול החשבון. טענת המבקשת לעניין הגבלת החשבון באופן מפתיע וכן גרימת נזקים, מעבר להיותה כללית ובלתי מפורטת, אין בה כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. ככל שהמבקשת סבורה כי הגבלתה נעשתה שלא כדין יכלה לפנות בהליך נפרד של ביטול ההגבלה ומשלא עשתה כן, אין היא יכולה להישמע בטענה זו כיום. הטענה בדבר גרימת נזקים אף היא לא פורטה כדבעי.